לב פתוח בזמן של מבחן: פאנל בכנס Z3 על חיבור, חמלה ועתיד משותף
באולם מלא באנשים שבאו לשמוע לא על מחלוקות, אלא על תקווה – התקיים בכנס Z3 פאנל מעורר השראה שהזכיר כמה כוח יש באנושיות.
שלושה דוברים – אליס מילר, ד”ר דיוויד חסן ומריה ג’ירייס – שיתפו כיצד גם ברגעים של פחד וחוסר ודאות, אפשר לבחור לפעול באהבה, לשמור את הלב פתוח ולהאמין שחיבור הוא הבחירה האמיצה ביותר.
למצוא את האנושי בתוך הסערה
השלושה מגיעים מרקעים שונים, אך כולם חולקים אמונה אחת:
החמלה היא כוח מאחד שיכול לרפא שברים וליצור עתיד חדש.
אליס מילר, לשעבר מהנדסת אווירונאוטיקה, פועלת לתיעול ניסיונה המקצועי והניהולי לטובת עשייה הומניטרית. כיום, בתפקידה כמנכ”לית ארגון נתן – סיוע הומניטרי בין-לאומי, היא מובילה צוותים רפואיים וצוותים בתחום הסיוע הפסיכו חברתי ברחבי העולם. מילר מקדמת את התפיסה לפיה בכל אדם טמון פוטנציאל לריפוי עצמי ולריפוי האחר, ורואה בניהול משברים במוקדי אסון שליחות אנושית עמוקה.
מריה ג’ירייס, מנכ”לית מכון שית”א למדיניות מקומית, סיפרה כיצד סיפורי משפחתה לימדו אותה שהיעדר שנאה הוא לא רגש – אלא בחירה יומיומית. בעבודתה היא שואפת לחזק מנהיגות מקומית ולבנות חברה משותפת, שבה היכרות אישית מחליפה פחד וחשדנות באמון וקירבה.
ד”ר דיוויד חסן, נוירוכירורג פלסטיני-אמריקאי, תיאר כיצד המקצוע שלו מאפשר לו לראות את האדם בלבד – בלי תוויות, בלי גבולות. אי-היכולת של אנשים לראות מעבר לזהותו כאדם פלסטיני הובילה אותו דווקא להגביר את פעילותו ההומניטרית, להוביל משלחות סיוע רפואי, וליזום פרויקטים של ריפוי ועשייה משותפת.
לבנות ביחד – לא במקביל
אחד המסרים הבולטים שעלו מהפאנל היה שהעתיד לא נבנה על סובלנות מנומסת או “דו-קיום” מרוחק, אלא על שותפות אמיתית – על יצירה משותפת, איכפתיות הדדית ועשייה בשטח.
כך לדוגמה, ד”ר חסן סיפר על הקמת “כפר הילדים של עזה” – יוזמה המקנה לילדים יתומים מרחב של חינוך, טיפול ותקווה לעתיד.
אליס מילר ועמותת נתן מצטרפים אליו במשלוחי סיוע ובעשייה לטובת נשים ונערות, מתוך אמונה כי כל מעשה קטן של אנושיות הוא נדבך בבניין השלום.
שלושתם הדגישו שהם אינם מדברים על “נורמליזציה”, אלא על להיות טובים יותר – יחד.
תקווה שנולדת ממעשים קטנים
הפאנל נחתם במסר פשוט אך עמוק:
השינוי האמיתי מתחיל במעשים הקטנים שלנו – בשיחה, בהקשבה, בחיוך, ביוזמה אישית שמטפחת אמון.
כנס Z3 הזכיר לכולנו שדווקא בזמנים של קונפליקט,
המעשה האמיץ ביותר הוא לבחור להישאר אנושי –
ולעשות זאת יחד.