שלושה ימים בים המלח: יומן מהמקום הנמוך בעולם

שבוע לאחר אירועי השבעה באוקטובר, קיבלה ד”ר דקלה אגור, רופאת משפחה ומרצה בפקולטה לרפואה בטכניון, קריאה מיוחדת. ארגון נתן – סיוע הומניטרי בין-לאומי ביקש ממנה להתנדב לכמה ימים במרפאה שהוקמה עבור המפונים בים המלח. דקלה לא הגיעה לבד. היא צירפה אליה את בתה בת ה 15, הדר, ששימשה כמזכירה במרפאה המאולתרת. יחד הן ירדו למקום הנמוך בעולם כדי להעניק מעט מזור לנפשות פצועות.

במפגש עם המפונים במרפאה של עמותת נתן, פגשו דקלה והדר פסיפס כואב של החברה הישראלית: אימהות טריות שילדו ימים ספורים לפני האסון, הורים לילדים צעירים, וקשישים שפונו מביתם ללא התרופות הקבועות שלהם. כולם היו שרויים במצב של הלם, חרדה ותשישות עמוקה. למרות האירוח בבית המלון, המחשבות של כולם היו נשואות רק אל הבית שהושאר מאחור.

ביקורים שמסתיימים בחיבוק

ד”ר אגור מספרת שמרבית הביקורים במרפאה של ארגון נתן – סיוע הומניטרי בין-לאומי לא הסתיימו במרשם רפואי, אלא בחיבוק אנושי ממושך. המפונים חיפשו נחמה, עדות למה שעברו ותקווה לעתיד.

הסיפורים ששמעו דקלה והדר היו קשים מנשוא. הורים שחשו אשמה על כך שחשפו את ילדיהם לזוועות, וילדים שסיפרו על חברים שנרצחו או נחטפו ושאלו בדאגה על גורל הכלב או החתול שנשארו מאחור. הקשישים הביעו משבר אמון עמוק ותהו כמה לוויות עוד יאלצו לפקוד, אך לצד הכאב התעקשו: “אני עוד אחזור, אין לי בית אחר”.

לרפא את הלב בתוך הכאוס

מתנדבי עמותת נתן עשו כל שביכולתם כדי להקל על הסבל. דקלה רקחה תרופות שיעזרו למפונים לישון אחרי לילות של נדודי שינה, סייעה לאם צעירה שחלב האם שלה יבש מרוב דמעות, והרגיעה אם חד הורית שבנה הפסיק להוציא קול מאז שרקטה נפלה בחצר ביתם.

כדי להחזיר חיוך לפני הילדים, דקלה והדר ניפחו כפפות רפואיות כמו בלונים. הן ניסו להעניק רגע של נורמליות בתוך הטירוף. דקלה מספרת על משפט אחד שנחרט בליבה ולא ירפה: אם צעירה שהגיעה לבקש מרשם ואמרה בכאב שאין שום סיכוי שתביא ילדים נוספים לעולם כזה.

דמעות של מלח ותקווה

ביום שישי, לאחר שלושה ימים עמוסים בחיבוקים ובדמעות, עזבו דקלה והדר את ים המלח והחלו בנסיעה צפונה. הדמעות שלהן התערבבו במימיו המלוחים של הים הנמוך בעולם.

הפעילות של ארגון נתן סיוע הומניטרי בינלאומי בים המלח הייתה עדות חיה לכוחה של ההתנדבות והערבות ההדדית. בזכות אנשים כמו ד”ר דקלה אגור, עמותת נתן מצליחה להגיע לכל מקום שבו יש צורך אנושי דחוף, להקשיב, לחבק ולהעניק עזרה ראשונה, רפואית ונפשית כאחד.