אליס מילר מוכרת לנו כאישה שהגישה בג”ץ היסטורי לפתיחת קורס טיס לנשים בצה”ל, מהלך שנחשב לאבן דרך משמעותית בשילוב נשים בצה”ל ובמערכת הביטחון.
הפסיקה הזו סימנה שינוי תרבותי עמוק: נשים אינן “אורחות” בעמדות מפתח, אלא חלק טבעי מצוותי לוחמה, פיקוד וקבלת החלטות.
היום עומדת אליס מילר בראש נתן – סיוע הומניטרי בין-לאומי – עמותת נתן, ארגון הומניטרי ישראלי מבוסס־מתנדבים, הפועל כבר כ־20 שנה באזורי אסון ומשבר ברחבי העולם, ומסייע לאנשים לשקם את חייהם בכבוד לאחר אסונות טבע ומשברים מעשי אדם. מתנדבי העמותה – רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות, רופאי שיניים ואנשי לוגיסטיקה – מגיעים לשטח, מעניקים טיפול רפואי ונפשי, מסייעים בבניית חוסן קהילתי ופועלים כתף אל כתף עם גורמי המקצוע המקומיים.
בראיון שפורסם ב־ Mako, אליס תיארה כך את נקודת המוצא הערכית של עמותת נתן:
“השאלה שאנחנו שואלים היא ‘מה אתה צריך?’, ולא ‘מי אתה?'”.
המשפט הפשוט הזה מתמצת את האתוס ההומניטרי של נתן – סיוע שמתמקד בצורך האנושי, בלי תנאים מוקדמים ובלי מבחני שייכות.
באותו ראיון היא מזכירה גם את מייסד העמותה, אייבי נתן:
“אייבי האמין שתמיד יש אנשים במצב קשה יותר משלנו, ושחובתנו לעזור גם מעבר לגבולות שלנו”.
הרוח הזו ממשיכה להוביל את עבודת העמותה עד היום: ישראלית בשורשיה, בינלאומית בליבה.
מאז ה־7 באוקטובר פעלה עמותת נתן גם כאן בבית. העמותה הקימה מרפאות חירום בשפיים, בים המלח ובאילת עבור מפונים, והעניקה טיפול רפואי ללמעלה מ־3,300 אנשים בעזרת כ־350 מתנדבים, לצד פעילות שוטפת של מרפאות שיניים חינמיות בתל אביב ובחיפה ומרכז חוסן קהילתי באופקים. זהו אותו DNA של נתן – להגיע כשצריך, לפעול במקצועיות ובצניעות, ולצאת כאשר הקהילה והמערכת המקומית מצליחות לעמוד שוב על הרגליים.
אליס מביאה לתפקיד המנכ”לית שילוב נדיר של ראייה מערכתית, מחויבות לדיוק מקצועי ויכולת לשמור על מרכז הכובד האנושי. הסיפור האישי שלה – צעירה שהעזה לערער על מובן מאליו צבאי, ולא ויתרה עד שהחוק השתנה – מחלחל עמוק לתרבות הארגונית של נתן: לשאול שאלות, לא לקבל הנחות יסוד כמובן מאליו, ובעיקר – לא לוותר על האפשרות לפעול.
בכל פעם שמתנדב של נתן מגיע למרפאה מאולתרת, מחלק תרופות, מסביר למטופל מודאג או פשוט יושב ומקשיב – נוכחת שם גם הבחירה הערכית שמובילה את אליס מילר: לראות את האדם שמולנו לפני הכול.